מניעת זיהומי-ים הוא אינטרס משותף לכל המדינות השוכנות לחוף ימים. זיהומים פוגעים במגוון המינים ובמארג המזון של כל יצורי הים. גם בהיעדר זיהום נראה לעין, שארית המזהמים המצטברת במים ועל קרקע הים באורח כרוני. תנועת מכליות המוליכות דלק לאילת ולעקבה מהווה מוקד פוטנציאלי של זיהום. מפרץ סואץ, שמצויים בו בארות נפט ותנועת ספינות ערה לכיוון ומכיוון תעלת סואץ הוא להערכת מומחים אחד מגופי-המים המזוהמים ביותר בעולם. חשוב לנו לשנן את הלקח שנלמד מזיהומו של מפרץ סואץ, כדי להבטיח שמפרץ אילת לא יגיע למצב זה.
עד לפני כשלושים שנה היה הטיפול בזיהומי דלק ומניעתם במפרץ שולי בלבד. בעלי הספינות והקברניטים לא טרחו למנוע את השפכים מאניותיהם ולרוב גם לא נדרשו לתת את הדין על הנזקים שגרמו. בשנות השישים, היה גם החוף הצפוני של מפרץ אילת חשוף לזיהומי ים תכופים. בתחילת שנות השבעים הגיעה תדירות פריקת מכליות דלק במסוף הדלק של קצא"א (חברת קו צינור הנפט אילת-אשקלון) לכדי 5-4 ספינות בחודש. המסוף טיפל מדי שנה ב-40 מיליוני טונות של דלק גלמי, שנפרק מהמכליות והועבר בצינור תת-קרקעי לחוף הים התיכון סמוך לאשקלון. משם זרם למפרץ חיפה לשם זיקוקו, או נשלח במכליות לאירופה שסבלה ממשבר דלק, עקב ניתוקה ממקורות הדלק של מדינות המפרץ הפרסי. לא לשווא כונה אז קו הנפט בשם "סואץ יבשתי". כיום ירדה כמות הדלק המיובא לארץ דרך נמל אילת לכדי 2.5 מיליון טון בשנה. למזלה של אילת נחסכה ממנה מכה האופיינית לנמלים בהם נטען הדלק, זו של מי-הנטל. כאמור, בעשותה דרכה לנמל ההטענה, חייבת המכלית הריקה מדלק למלא את מכליה במים. אלמלא כן היא עלולה לצוף יתר על המידה ולהתהפך. בהגיעה ליעדה עליה להיפטר מהמים הללו, כדי לפנות מקום לדלק. שפיכת מי הנטל, המכילים שרידי דלק שנמהלו בהם, אל הים, הנה אחד מגורמי הזיהום הכבדים ביותר בסביבות נמלי הטענה. ריקון מכלי הספינה מתרחש גם בכניסה לנמלים רדודים, כדי להבטיח כי הספינה לא "תגרד" את קרקעיתם. מכת שפיכת מי-הנטל "מטופלת" בנמלים מסודרים הן על ידי חוק האוסר שפיכה פראית של מי-נטל והן על ידי שירות הדואג לפנות מים אלה ולנקותם מדלק בטרם יוחזרו לים. מאחר ושירות זה יקר, מנסים קברניטי חלק מהספינות להיפטר מהמים באין רואה בים, במרחק-מה מהחוף. הפתח הצפוני של תעלת סואץ, בקרבת פורט-סעיד שבים התיכון, הוא אזור מועד לשפיכה בלתי-חוקית של מי-נטל. מחמת עומק המים המוגבל של התעלה, נאלצים קברניטי מכליות הענק לרוקן מכליהם, טרם כניסתן אליה. כך נשפכים לים התיכון אלפי טונות של מים מזוהמים בדלק, ההופכים לזפת, ומופיעים בחופי צפון-סיני וישראל. לפי מיטב ידיעתנו אין בנמלי מפרץ אילת שירות כזה, בעיקר משום שאינם נמלי הטענה. אולם, כוונת הירדנים, כפי שהובעה מספר פעמים בעשור האחרון, לבנות בחופם נמל הטענה לדלק עיראקי הייתה עלולה לחשוף את מפרץ אילת לסכנה זו. האפשרות לפעילויות כאלה בעתיד מהווה מקור דאגה לאנשי איכות הסביבה בארץ
ידיעה על תוצאות מאבק לטיפול בחופים מזוהמים בהרצליה ונהריה (ג'רוזלם פוסט 2008)
בעקבות הגדלת המודעות לזיהומים אלה נחקקו במרבית המדינות חוקים ונחתמו אמנות בינלאומיות למניעת זיהום. בישראל, בעקבות הפעלת צינור הדלק מאילת לאשקלון בשנות השבעים, הוקמה תחנה למניעת זיהום בדלק ושמנים באילת. תפקידה של התחנה, הנמצאת על לשון יבשה, דרומית לנחל שלמה, צמודה לנמל הדלק, הוא לעצור באמצעות מחסום צף דלק הנפלט ממכליות הדלק בתקלות המתרחשות בעת פריקתו למאגרי הדלק, ולחסום את דרכו אל עבר שמורת האלמוגים. בשנים הראשונות פעלה התחנה באמצעים צנועים וארעיים, אך עם הקמת המשרד לאיכות הסביבה, ב-1989, הוחש תהליך ההצטיידות ונבנה בהשקעה של כ5- מיליון שקלים, מתקן מודרני הכולל מזח, סככות ומתקנים לעצירת הדלק ולהפרדתו מהמים. צוות של שישה מפקחים מאייש כיום את התחנה יומם ולילה, לעמוד הכן לכל מקרה של הופעת שפכי דלק במים. בנוסף לכך, מצוידת התחנה בסירות סיור המקיימות פיקוח פעיל בין הספינות העוגנות במפרץ , לגלות שפיכה לא-חוקית של מים מזוהמים בדלק, ולאכוף את תקנות החוק למניעת זיהום ים. לאחרונה הורחב תחום הפעילות של התחנה להיבטים נוספים של שמירת איכות הסביבה – פיקוח ואכיפת חוקים ותקנות בנושאים "יבשתיים" באזור אילת ודרום הערבה (מתוך הספר: "מפרץ אילת מים סוף ועד סופו" הוצ' צ'ריקובר, 2000).
מיום הקמתה, עסקה העמותה בהסברה ותביעה לרשויות להגביל ולבקר את נושא זיהומי הים, הן על ידי הקמת התחנה (לעיל) והן לתביעה של הקמת מתקנים לאיסוף פסולת ומי נקז מיאכטות במרינה האילתית. גם נושא אבק הפוספטים לא ירד מסדר היום של העמותה וארגוני הסביבה, ויעידו התכתבויות שניהלנו עם גורמים ממלכתיים ועירוניים בכוונה להגיע לתוצאות משביעות רצון.
זיהום באבק פוספטים – אילת שנות השמונים. צילם: י. שלזינגר
בצד המניעה יזמה העמותה קביעת נהלים לשמירת הניקיון בחופים ואכיפתם. כיום טוב המצב יותר מאשר בעבר, אך נוכח ריבוי המבקרים והמשתמשים בחוף, ממטיילים ליום ועבור לצוללים וציבור דרי המלונות שעל החוף, אין מקום לנוח על זרי הדפנה. כמויות הזבל התת-ימי המופק מהים מדי כמה חודשים ומועבר למחזור או להטמנה אינם פוחתים. מקומכם כציבור עדיין פנוי לצד שולחן הדיונים. כל חבר נוסף לעמותה מבטיח עוד קול לסביבה נקייה יותר ולשמירת הקיים למענינו למען הדורות הבאים.
